דקה לפני שנכנס כיפור, אני רוצה לדבר על כמה נוח לנו לשכוח שאפשר גם להיות מאושרים.
אני יכולה להגיד בפה מלא ובלב שלם שבחודשים האחרונים של החיים שלי שכחתי לעצור הכל ולהתמקד במשהו טוב והרשיתי לעצמי לשקוע לחרדות וקשיים, המזל הוא שהרשיתי לעצמי גם להשתחרר משם.
אני לא יכולה להגיד שתמיד הייתי מאושרת, אני כן יכולה להודות שביליתי כל כך הרבה זמן מהחיים שלי בבכי, שברון לב, תסכול, תחושת חוסר אונים וחרדה שלפעמים כשאני באמת מאושרת, אני עוצרת שניה וחושבת לעצמי שאולי זה לא מגיע לי, שזה לא יכול להיות שאני אהיה מאושרת ויותר מהכל, אני מפחדת שאם אני רק אודה באושר שלי – מיד אחטוף כאפת מציאות לפנים שתנחית אותי לקרקע ותזכיר לי שלאנשים כמוני אסור להיות שמחים בחלקם.
אני לא יודעת איפה הענישה העצמית הזאת התחילה אבל איכשהו סיגלתי לעצמי תפיסה שבה התבלבלתי בין אנשים שטוב להם ורוצים לחלוק כדי שלאחרים יהיה טוב לבין אנשים שמתרברבים כדי שאחרים ירגישו פחות טוב.
תודו שיש כאן עניין של דקויות מעצבנות.
הרעיון לבלוג נולד לפני כמה חודשים כשהרגשתי שלא הצלחתי לראות את הצד החיובי של החיים, ההוצאה לפועל התחילה בערך באותו שבוע שבו חטפתי התקף חרדה בעבודה הקודמת שלי וישבתי בחדר המדרגות החנוק, כפופה ומיוזעת ולא יכלתי להפסיק לבכות וגם לא יכלתי לנשום.
ישבתי שם וניסיתי לשאוף אוויר ולהוציא אוויר אבל יצא ממני רק קול מעומעם של נהמה לא ברורה והמוח שלי כאילו התמלא בנוזל שצבע הכל לשחור ולא ראיתי שום דבר טוב בחיים שלי.
ההתקף הזה הוביל אותי להבנה הסופית ששום דבר ממה שאני עושה לא שווה את זה, חזרתי הבייתה באותו יום והבנתי שאני חייבת למצוא דרך להוציא את עצמי מהסביבה ההיא, שאני חייבת למצוא דרך לחזור להיות אני.
אז הקמתי את הבלוג והתחלתי לעבוד על העיצוב, הרעיון והנראות, הכל עדיין מאוד בתולי ואני מקווה שאצליח לעצב משהו הרבה יותר נוח למראה בהקדם.
בינתיים אתמקד בצד החיובי "the plus side" של הדברים ואשתדל לזכור גם שם וגם כאן, שזה בסדר להיות עייפים, זה בסדר להיות קצת לחוצים אבל שזה לא בסדר להכנע ללחץ ולהפוך את העייפות לעצבות. לא בשביל זה אנחנו כאן.
IMG_20170916_154835_187.jpg
ואסכם בפסקה שהולכת לעצבן את כל העוקבים הציניקניים שלי וכן גם את האנשים שלא אוהבים אותי ועדיין נכנסים כאן לפרופיל כדי לקוות שאולי משהו קקי קורה בחיים שלי, טוב לי בחיים. לא טוב לי בקטע של אומג אני מליינית שחיה ללא דאגות והכל על הזין שלי.
טוב לי בקטע שאיכשהו ההורמונים בראש שלי סוף סוף הצליחו להתאזן ואני אשכרה רואה דברים חיוביים כפי שהם ולא כסתם הסחת דעת מזה שהכל חרא. הכל לא חרא, הכל ממש סבבה ואין לכם מושג איזה כיף להודות בזה בתור מישהי כמוני שנפלה לתקופות דכאון ולקחה כדורים נגד חרדה בעבר. ואני לא מתביישת בזה יותר, לא בכך שהעשור האחרון היה רחוק ממה שחשבתי שהוא יהיה ושעברתי דברים שאני לא מאחלת לאף אחד וגם לא מתביישת בזה שיצאתי מהצד השני של כל השנים האלה ואני עם חיוך על הפנים, כזה שמאפשר לי לישון טוב בלילה ולקום מבסוטה בבוקר.
ויותר מזה, טוב לי שלאט לאט אני מצליחה להשתחרר מהתפיסה הזאת של להוכיח את עצמי לאחרים, למשפחה, לחברים, לבני זוג.
אני לא, אני אשכרה בסדר גמור איך שאני. אני והמראה החיצוני שלי, הידע שלי, הפגמים שלי, היכולות שלי, הלב שלי.
וטוב לי שהפסקתי לפחד להגיד שטוב לי רק כדי שלא יחשבו שאני מתרברבת כי הצלחתי לגרום לאנשים להכיר אותי באמת.
מודעות פרסומת

<span dir=rtl>2תגובות ל‘איך חזרתי להיות מאושרת’</span>

  1. היי לודה, אני מרגישה שאני לא יכולה להפסיק את החרדות והאובססיות והמחשבות הטורדניות ושזה ישגע אותי אבל אני ממש לא רוצה ליפול למקום הזה כי יש לי ככ הרבה מה לתת לעולם אב כל פעם שאני מדמיינת את עצמי על הבמה (רוצה לשיר כל חיי) אני מדמיינת אסון שאני לא יכולה לאמוד למרות שהמציאות מוכיחה אחרת ואין הופעה אחת שלא זכיתי לאמפתיה ואהבה מהקהל (הופעות במסגרות לימודים וכאלה) עכשיו נרשמתי לרימון פעם ראשונה בחיי שאני שמה את כל הקלפים שלי על השולחן ומתה מפחד שאכשל.. אשכרה כל החיים שלי אני מזינה את עצמי בככ הרבה פחדים שקשה לי כבר להבין מה המציאות ומה לא. Thoughts?

    אהבתי

    1. היי אהובה! קודם כל תודה על התגובה ותודה שחלקת.
      לפני הכל אני רוצה להגיד שאני עכשיו בחיפוש אחר איש מקצוע שיעזור לי עם טיפול התנהוגתי קוגניטיבי, למרות שעשיתי המון שינויים בסביבה שלי ואני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו, אני יודעת שהתקפי חרדה ופאניקה מסיטואציות פשוטות זה לא משהו נורמלי ואפשר לטפל בזה. אני כמובן ממליצה שאם את מרגישה שהחרדה גבוהה מדיי ושזה מפריע לך ביום יום לפנות לטיפול, גם אם זה פגישה אחת או שתיים שתתן לך כלים להתמודד. מעבר לזה אני ממליצה לדבר על זה עם חברים, משפחה, אנשים שאת סומכת עליהם באמת. עזר לי מאוד לחלוק ולשמוע מהסביבה שהכל ממש בסדר. אני חושבת שהפחדים שאת מזינה את עצמך בהם זה חלק מהחיים המודרניים שאוהבים להפחיד אותנו ולפעמים צריך לעצור ולהתמקד בדברים הקטנים והטובים בחיים שלנו. את מוכשרת מאוד ואני חושבת שתהיי נהדרת ברימון, וגם אם תכשלי זה בסדר. אין אדם בעולם שלא נכשל במשהו, אז מתרוממים מזה וממשיכים הלאה ומנסים שוב, זה חלק מהחיים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s