רשתות חברתיות מביאות הרבה זיוף לעולם, כמו בחיים האמיתיים כך גם ברשת, אנחנו לא נוטים לחלוק עם אלה שלא קרובים אלינו את הדברים שקשים לנו, אנחנו לא נספר לשכן שהיום בבוקר קמנו עם מגרנה ולא נספר לחבר מהעבודה שאתמול לא הצלחת להרדם מרוב חרדה לגבי משהו ובטח לא נספר למכרים רחוקים שבעיקר רק חברים שלנו בפייסבוק ועוקבים אחרינו במדיה החברתית שהחיים די שיט לפעמים.
אני אישית אף פעם לא הייתי ולא אהיה נגד רשתות חברתיות. אני בעד זה. אני לא מרגישה בדידות, אני מרגישה מוקפת ומרגישה שחברות אמיתית נוצרה בזכות קשרים שיצרתי אונליין. אני יודעת להעריך את הזמן שלי עם אנשים ויודעת להשתיק את הטלפון ולשים אותו בצד כשאני נפגשת איתם.
אני חושבת שהסמארטפון ייעל ושיפר את החיים שלי, הוא מאפשר לי להגיע למקומות בקלות בלי ללכת לאיבוד, לתקשר עם מי שצריך במהירות האפשרית ולהתעדכן במה שקורה בחיים של חברים שלי גם בלי שאני אדבר איתם, כי מה לעשות, אני מעריכה ואוהבת הרבה אנשים וגאה בקבוצות חברים גדולות אבל אין לי מספיק זמן ביממה לראות מה קורה עם כולם.
לפעמים לייק בתמונה באינסטגרם עם תגובה קטנה יכולה לגרום לבן אדם להרגיש נעים, ולהזכיר לו ״אני חושבת עלייך, אני מתגעגעת, אנסה לפנות זמן בקרוב להפגש״.
עם זאת, אינסטגרם ופייס וכל הסושל מדיה האחרים יכולים להיות כלים אכזריים למי שלא מצליח להפריד בין העולם ברשת לעולם האמיתי. למי שמתרגם כמות לייקים לתחושת אהבה והערכה אמיתית. למי שגדל בתוך דור שזה כל מה שהוא מכיר זה ששווי של בן אדם נקבע ע״פ כמות העוקבים שלו באינסטגרם. בעבור אנשים מסוימים לצפות כל היום באושר של אחרים כשהם בעצמם בתקופה לא טובה, אפילו שהאושר אולי מזויף ואולי אמיתי, יכול להיות הרסני.

אז הנה, אני לא יודעת איזה אימג׳ יצרתי כאן, אבל אני מקווה שהוא מציאותי. החיים לא מורכבים מרגעים מושלמים שממרכזים לתמונה באינסטגרם, החיים זה להתעורר מוקדם לעבודה כשאתה מת לעוד 20 דקות בסנוז של השעון המעורר, זה לשטוף פנים ולפוצץ חצ׳קון ולמרוח עליו קונסילר ומייקאפ ואז לקשט את הפנים בכל מני קונטורים וליינרים וצבעים כדי שיראה סביר אחרי הנפיחות של הבוקר, זה לחטוף שריטה מהחתולה שישבה לידך בשקט ופתאום רעש הבהיל אותה אז היא כל כך נבהלה שהיא קפצה לך על הירך, שרטה אותך כי את לא עץ ונעיצת ציפורניים בך לא אפשרית ומשם היא נפלה לתוך קערת המים שלה, שפכה את כל המים אל תוך האוכל שלה ואז נכנסה בקיר עם הראש. החיים זה צ׳קים שקפצו מהמעסיק אחרי שחיכית להם בשוטף פלוס 75, זה בעל בית מעצבן, זה כלים בכיור וערימות כביסה, זה כחכוך בגרון שאתה לא יודע אם זה מחלה או שאין צורך לדאוג, זה להיות כ״כ עייפה ביום שלישי שהעיניים נעצמות מעצמן ולכי תסבירי לבוס שאת לא בוכה, שזה פשוט העיניים שלך מסרבות כבר להפיק נוזלים בכמות סבירה אז זה או הכל או כלום או שתלכי לישון, זה לרוץ לאוטובוס ולפספס אותו ולעמוד כמו אהבלה בתחנה מול כולם ולחכות עוד חצי שעה כשאת חושבת על הדברים שהיית עושה בבית בחצי שעה הזאת, זה דלקת בשורש כף היד בדיוק בחודש הזה שיש עומס בעבודה ותקופת מבחנים והיד פעילה כל היום, זה התראה מהבנק שהתשלום על ההלוואה חזר כי אין מספיק בעובר ושב אבל לבלות שעתיים מול האקספידיה ולחלום על הטיסה הבאה שתכניס אותך אפילו לחוב גדול יותר, זה לרצות לעשות קקי בדיוק ברגע הכי לא מתאים או להיות תקועה עם פיפי 3 שעות נסיעה מכרמיאל לתל אביב באוטובוס בלי עצירות, זה כשאת מגיעה לאימון סוף סוף אבל נהרסו לך האוזניות בלי שידעת ואת תקועה באימון בלי מוזיקה, זה כשנקרעות הרצועות של השקיות קניות מהסופר אבל בדיוק במרחק שלא שווה לחזור לחנות אבל יש עוד דרך הבייתה. זה לקנות כרטיסים להופעה חודשיים לפני ולפתח דלקת ריאות בדיוק יומיים לפני ההופעה כך שאין מצב להגיע, זה דייט גרוע עם סאחי ששותה שוקוצינו כשאת שותה בירה, זה גברים נשואים שמתחילים איתך ואומרים ״מה שהיא לא תדע לא יפגע בה״, זה לישון מחובקת עם ערימת כביסה שהורדת שלשום כי אין לך שניה לקפל אותה, זה ללכת למסיבה עם נעליים לוחצות ולחזור הבייתה בצליעה, זה לקום רעבה בשישי בבוקר ולקלוט שהשבוע היה כ"כ עמוס שלא היית בסופר והמקרר שלך ריק לחלוטין ואין מצב לארוחת בוקר, זה לא לראות את ההורים קרוב לחודשיים בגלל האשמה שאת מרגישה ששש שעות הנסיעה הלוך חזור מכרמיאל הן זמן לימודים מבוזבז אבל לא ללמוד לפחות 6 שעות מתוך הסופ"ש במילא, זה סוללה בטלפון שנגמרת בדיוק ברגע הלא נכון כשאת הולכת בלילה ברחוב חשוך וממש רוצה להתקשר לחברה שתלווה אותך בטלפון, זה טלפון סלולרי שנגנב עם כל התמונות הזכרונות והעובדה שאת עכשיו צריכה להפרד מ-2,000 שקל לפחות, זה כאב כרוני בגב התחתון שאת מתעלמת ממנו כבר חודש כי את מסרבת להאמין שהזדקנת ויש מצב שזה התחלה של פריצת דיסק.

החיים האמיתיים זה לקרוא את כל הרשימה המפגרת הזאת ולחשוב שהבעיות שלך הן בעיות מדינת עולם ראשון, שבמקומות אחרים יש אינסוף אנשים שלעולם לא קיבלו ולא יקבלו את ההזדמנויות שאת קיבלת בחיים, החיים האמיתיים זה לחיות בהדחקה מתמדת של כל הכאב שקיים על הכדור הזה בכל זמן נתון כי את לא יכולה לעשות שום דבר לגביו ואולי את כן אבל את כרגע מרוכזת בעצמך ואת אומרת "כשאסיים את התואר יהיה לי יותר זמן, אתרום יותר, אתנדב יותר" אבל את לא יודעת אם אי פעם תסיימי את האקדמיה, החיים האמיתיים זה להיות מתוסכלת על זה שאת פועלת במערכת מורכבת שלא מאפשרת לך לנוח וכשאת נחה את אשמה על זה, מערכת חברתית שמזלזלת באנשים שמשקיעים זמן בעצמם אבל מזלזלת באנשים שמשקיעים זמן רק בזולת, מערכת חברתית שבה כולנו כבר הבנו מי נגד מי, כולנו יודעים שאנחנו בורג במערכת הקפיטליסטית והמושקעת ושעלינו להיות חיילים טובים, לעשות את המסלול הנכון של לימודים, משפחה, עבודה, קריירה, פנסיה ומוות כי אם חלילה נסטה מזה, יהיה כאן "כאוס ואנרכיה" אבל אנחנו עדיין חלק מזה, למרות שאנחנו מודעים לזה שאנחנו בורג.

אז החיים האמיתיים הם חיים בהדחקה מתמדת, כי להכיל את הכאב של כולם מסביב זה בגדר בלתי אפשרי, החיים האמיתיים זה להיות מודעת לעובדה ששום דבר הוא לא קשתות בענן וחדי קרן, זה להבין שהעולם לא חילק הזדמנויות שוות לכולם ולדעת שלעד את תנהלי מלחמות מסוימות שאחרים לא ינהלו ואחרים ינהלו מלחמות מסוימות שאת לעולם לא תנהלי.

החיים האמיתיים זה לדעת שמאחורי כל תמונת אינסטגרם יפה עומד בן אדם בדיוק כמוך, שבוחר להעלות לרשת את הרגע היפה של היום שלו, לא כי הוא מזויף וכי זה "פייק-בוק", אלא כי האדם המאושר הזה, למרות שהוא לא תמיד מאושר, הוא האדם שהוא רוצה להיות.

והחיים האמיתיים, שלי לפחות, מורכבים מהכל. אני עצובה עצב עמוק לעיתים ואז שמחה שמחה אמיתית ומהלב, אני מרגישה מבורכת על הדברים שקיבלתי ומרגישה החמצה על הדברים שפספסתי, אני אוהבת לקום בבוקר והולכת לישון די מבסוטה ביום יום אבל גם לי יש ימים שמעיפים אותי מכל המדרגות ומזכירים לי איך זה להרגיש סמרטוט, אני מודעת לדברים שאנשים חווים ועוזרת כשאפשר, כשאני יכולה, עד כמה שהקיום שלי מאפשר לי כרגע, החיים האמיתיים שלי זה לא נאומים על דימוי גוף חיובי יחד עם תמונה מהחדר כושר, אבל זה בהחלט חלק מזה. החיים האמיתיים שלי לא שונים בהרבה משל אף אחד אחר.

אני חיה, שורדת ומנסה להגיע ליום הבא, אני משתדלת להנות בדרך ולא לרמוס אף אחד, ואם אחרי כל זה מישהו יצפה בפרופיל שלי ויגיד "בונא זאתי, מה היא חיה בסרט, מוכרת לנו חיים טובים" אז הוא כנראה לא הבין שום דבר על שום דבר ויש לו עוד הרבה מה ללמוד, וגם לי כמובן.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s